מחלת קרוהן, שלא מבחינה בין גברים לנשים או בין צעירים למבוגרים, נהיית שכיחה יותר ויותר בשנים האחרונות ואינה ברת ריפוי. החדשות הטובות הן שהיא בהחלט ניתנת לטיפול ולהרדמת התסמינים עד כדי כך שמרבית מהחולים בה מצליחים לייצר שגרה סבילה לצידה. אז מה עושים אם אובחנתם כסובלים מקרוהן? כל אפשרויות הטיפול, מתרופות ועד תזונה מותאמת במאמר שלפניכם.

מה היא מחלת קרוהן במערכת העיכול?

מחלת קרוהן, או באנגלית Crohn’s Disease, היא אחתממחלות המעי הדלקתיות בהן קיימת דלקת כרונית הפוגעת ברירית מערכת העיכול. מערכת החיסון מפרישה חומרים יוצרי דלקת שפוגעים ברירית המעיים וכך נוצרת הדלקת שעלולה להתבטא בכל חלקי מערכת העיכול – מחלל הפה ועד פי הטבעת. מחלת קרוהן היא מחלה כרונית המתבטאת באופן שונה בין חולה לחולה. לכן התרופות, או שילובן, ניתנות בהתאם לחומרת הדלקת, מיקומה והעדפות הצוות המטפל. כך גם ההטבה אינה תמיד מיידית ולפעמים דורשת שבועות ואף חודשים של טיפול.

מחלת קרוהן נגרמת כאשר מערכת החיסון לא מצליחה להדביר את החיידקים המזיקים הפולשים  למערכת העיכול ולעיתים אף תוקפת את החיידקים הטובים שמגנים על המעי. המערכת החיסונית תוקפת את המעי באמצעות תאי דם לבנים, וכך נוצרת תגובה דלקתית במערכת העיכול שגורמת לפצעים ודלקות.

מכיוון שמחלת קרוהן פוגעת בכל אדם בצורה שונה, כך גם משתנים תסמיני המחלה מאחד לשני. בין התסמינים ניתן למנות: שלשולים, חום, ירידה במשקל, כאבי בטן, חולשה, כיסי מוגלה, תעלות ברקמות הרכות, דימום וסדקים מפי הטבעת, הקאות, פצעים בפה, כאבים במפרקים או פריחות ועוד.

מחלת קרוהן הינה מחלה כרונית הנמשכת כל החיים, אך ניתן בהחלט להגיע למצב בו המחלה נשארת רדומה והתפרצותיה נדירות. יחד עם זאת, ייתכן גם מצב של מחלה פעילה ללא הפוגות. אך לרוב, חולי קרוהן חיים בין התקף להפוגה ולומדים לחיות לצד המחלה.

בין התלקחות לרגיעה – שני המצבים של מחלת קרוהן

מחלת קרוהן נעה מצב של 'רמיסיה', מצב רגיעה עם מעט תסמינים, למצב של  'התלקחות', מצב לא רגוע בו חשים ריבוי תסמינים שעלולים לגרום לנקב בדופן המעי, חסימות מעיים ולצורך בניתוח.

במחלת קרוהן ניתן לטפל באמצעות תרופות שונות, בנוסף לשינוי תזונתי וטיפולים משלימים, זאת תוך התחשבות והתאמה למצב הנוכחי בו נמצא המטופל. כלומר, הגישה הרפואית מבדילה בין טיפול שמיועד למצב של רגיעה לבין טיפול שמיועד למצב של התלקחות.

טיפול תרופתי במצב של התלקחות מחלת הקרוהן

• תרופות 5ASA – תרופות נוגדות דלקת שלא מדכאות את המערכת החיסונית. נמצאות בשימוש נרחב לטיפול בחולי קרוהן במעי הגס בדרגת חומרה קלה ובינונית. יש להן מעט תופעות לוואי וביניהן כאבי ראש, בחילות וכאבי בטן. לעיתים ייתכנו תופעות לוואי חמורות יותר.
• סטרואידים – מבוססים על הורמון שמיוצר בגוף, אשר מדכאים את המערכת החיסונית, ולכן מדובר בטיפול שמוגבל למספר שבועות עד 3 חודשים. יעילים מאד כתרופה אנטי דלקתית אך עלולים לגרום לתופעות לוואי כמו עלייה במשקל, שינויים בעור, שיעור יתר, בריחת סידן, עלייה בערכי לחץ הדם והסוכר ושינויים בראייה. בהתלקחות חזקה של מחלת קרוהן אפשר לתת מינון גבוה של סטרואידים דרך הווריד.
• תרופות מדכאות מערכת חיסון – יעילות מאוד, אך מחייבות מעקב קבוע ובדיקות דם תכופות למניעת התפתחות של תופעות לוואי שכוללות פגיעה במוח העצם או בכבד. מטופלים בתרופות אלה חשופים יותר לזיהומים, לכן נמנעים מקרבת אנשים חולים ומקבלים חיסונים נגד שפעת ודלקת ריאות. בנוסף, התרופות מעלות קלות את הסיכון לגידול ממאיר, בעיקר מסוג לימפומה וסרטן עור שאינו מלנומה.
• תרופות ביולוגיות – התרופות שמכינים בתהליך ביולוגי ולא כימי, ניתנות בהזרקה או בהזלפה, יעילות מאוד ביצירת רגיעה במחלת קרוהן. התרופות הביולוגיות מחלישות את מערכת החיסון ועלולות לעורר מחלות רדומות בגוף כמו שחפת. לכן מבצעים סדרה של בדיקות לפני השימוש בתרופות אלו. בנוסף, יש לקחת בחשבון שהתרופות הביולוגיות מגדילות במקצת, לטווח הארוך, את הסיכון לגידולים ממאירים – בעיקר מסוג לימפומה.
• הנפוצות שבהן הן מסוג נוגדי TNF – ה- TNF הוא חלבון שמופרש ממערכת החיסון ומעודד תהליכי דלקת, תרופה שנוגדת אותו גורמת לקשירה של החלבון אליה וכך מקטינה את הדלקת.
• אם הטיפול בנוגדי TNF מוצה או שלא הועיל עוברים לתרופה בשם אנטיביו – זו נקשרת לחלבון אינטגרין שנמצא על תאי דם לבנים, מונעת מעבר של מתווכים דלקתיים מכלי הדם של המעי לרקמת המעי וכך בולמת את התפשטות הדלקת.
• תרופה ביולוגית חדשה נוספת לטיפול במחלת קרוהן היא סטלרה – נוגדן לציטוקינים IL-21 שהם מתווכי דלקת, שתורמים רבות להיווצרות מחלת קרוהן. משמשת כפתרון יעיל כשנוגדי TNF אינם משיגים את התוצאה.
• טיפול אנטיביוטי – טיפול תומך במחלת קרוהן, בעיקר כשהמעי הגס מעורב, או כשנוצרים סיבוכים כגון מורסה, פיסטולה או מחלה בפי הטבעת. האנטיביוטיקה מקטינה את כמות החיידקים ומשנה את הרכבם במעי וכך מונעת היווצרות אבצסים וזיהומים בחלל הבטן.
• ניתוחים – כחצי מהחולים במחלת קרוהן נאלצים לעבור ניתוחים שונים כאשר המחלה לא מגיבה לטיפולים השונים ויוצרת היצרויות של המעי, חיבורים לא תקינים בין איברי הבטן, כיסים מוגלתיים ואף עיכוב גדילה אצל ילדים. לעיתים, בעיקר כאשר המחלה מחריפה, מתקינים סטומה אצל המטופלים, כלומר חיבור מלאכותי בין חלל המעי לדופן הבטן. הסטומה מאפשרת איסוף צואה לשקית מיוחדת שלרוב ניתן לסגור אותה לאחר תקופה על ידי ניתוח נוסף.
• תרופות נגד שלשול – כגון אימודיום, יכולות לעזור להקלת תסמיני מחלת הקרוהן, שכן הן מפחיתות את תנועת המעיים ומקילות על כאבי הבטן.

כאמור, תרופות אלו לא מרפאות את מחלת הקרוהן, אלא מדכאות את התסמינים. לשמירת התזונה המתאימה ישנה חשיבות רבה ולרוב נדרשות השלמות תזונתיות של קלציום, ויטמין B12 וחומצה פולית לפי המלצות הצוות המטפל.

התאמה תזונתית לחולי קרוהן

לפני התאמת התזונה לחולה בקרוהן, יש קודם כל להבחין בין השלב במחלה בה נמצאים ובין המאפיינים האישיים של החולה. תפקוד מערכת העיכול משתנה בין רגיעה להתלקחות, וכך גם התזונה תשתנה בזמן התקף לבין רגיעה. המטרה היא להביא את הגוף לרגיעה בעזרת תזונה אנטי דלקתית, שלוקחת בחשבון את יכולת המעי לעכל ולספוג מזון. בנוסף יש להביא בחשבון את המדדים האישיים של כל חולה כדוגמת משקל, רמת חלבוני הדם, חומצות שומן חיוניות, ויטמינים ומינרלים.

התזונה המותאמת מתייחסת לתסמינים הכוללים נפיחות וגזים, כאבי בטן ואי סדירות ביציאות, גם אם אינם קשורים באופן ישיר לנוכחות הדלקת. במהלך ההתאמה התזונתית לכל חולה יש לקחת בחשבון סיבוכים אפשריים ולבצע בדיקות תקופתיות למעקב אחר סיבוכים אפשריים הכוללים:  היווצרות אנמיה מחוסר בברזל, חומצה פולית או ויטמין B12, מניעת חסימות מעיים, במקרה של היצרות במעי. בנוסף לשמירה על מסת העצם למניעת אוסטאופורוזיס, מניעת השמנת כבד, מחלות לב וכלי דם.

יחד עם זאת, לכל אורך ההתאמה התזונתית לחולים במחלת קרוהן יש להקפיד על מספר עקרונות חשובים על מנת להפחית מתסמיני המחלה:

• לאכול ארוחות קטנות לעיתים תכופות, תוך שימת לב לתחושת רעב ושובע. כמו כן, חשוב להקפיד ללעוס היטב ולאט.
• לשנות את התזונה באופן הדרגתי ואיטי, עם כל הוספת מזון חדש, להמתין יום-יומיים ולבחון את השפעתו על הגוף.
• טחינת מאכלים כמו פירות, מרקי ירקות ואגוזים.
• הפחתת מזון מטוגן והחלפתו במזון מבושל, אפוי או מאודה.
• הימנעות ממזון חריף או מתובל מידי.
• הימנעות ממזונות בעלי סיבים ארוכים שנמצאים בנמזונות כגון סלרי, אפרסמון, ציפה וקרום פירות הדר, סיבי מנגו ואבטיח, סובין שמוסיפים למאפים, גבעולי צמחי תבלין וכדומה.
• להקפיד על צריכה של מזונות נוגדי דלקת.
• לשתות הרבה ולהעדיף מים וחליטות צמחים על משקאות מוגזים.