מה קורה לנו בגוף בזמן תחושת צרבת?

בחלק התחתון של הוושט, שהוא הצינור שמחבר בין הפה לקיבה, קיים שריר טבעתי שתפקידו למנוע ממיצי הקיבה החומציים לעלות. כשבולעים מזון, השריר הטבעתי רפוי ומאפשר מעבר של מזון ונוזלים לתוך הקיבה, לאחר שסיימנו לבלוע הוא חוזר למצב מכווץ. כשהשריר הזה לא מתפקד כך, עקב היחלשות או התמקמות לא מדוייקת בגוף, למשל בגלל בקע סרעפתי, מיצי הקיבה יכולים לנוע למעלה אל תוך הוושט ולגרום לכווייה ברירית הוושט או לפציעתה.

כלומר, כשאנחנו חשים צרבת, השריר, שבמצב תקין מונע ממיצי הקיבה לעלות בוושט, חלש או רופף, לכן מיצי הקיבה החומציים עולים במעלה הוושט וגורמים לנו לתחושת הצריבה הנוראית. תופעת הצרבת שכיחה מאד ומתקשרת לתזונה שלנו, למצבנו הנפשי ולמצבים רפואיים שונים.

אם כי מדובר בתופעה לא נעימה שלרוב חולפת מעצמה ולא מהווה סיבה לדאגה, אם היא חוזרת על עצמה לאורך זמן – סביר להניח שהיא מהווה סימפטום לבעיה רצינית יותר שדורשת תשומת לב רפואית.

מה בין צרבת לריפלוקס?

תופעת צרבת שמופיעה לעיתים קרובות ואף מידי יום נקראת ריפלוקס, ובשפה המדעית 'החזר קיבתי ושטי'. כאן כבר מדובר על חזרה קבועה של מיצי קיבה, ולפעמים אף חדירה של מיצי מרה, לתוך הוושט. לרוב, צרבת אינה ריפלוקס, ולפי הגדרות רופאים בארה"ב, תופעת הצרבת הופכת למצב רפואי הדורש טיפול רק כשמופיעה ברצף מעל פעמיים בשבוע או כאשר מהווה מטרד בתפקוד השגרתי של המטופל.

בשני המקרים, ההתמודדות תכלול שינוי באורח החיים, התאמת תזונה וטיפולים שונים. אך לרוב, בעוד צרבת תוכל להיעלם כתוצאה משינויים אלו, ייתכן שההתמודדות עם הריפלוקס תכלול טיפול תרופתי ואף ניתוח במקרה הצורך.

מהם התסמינים של צרבת והאם הם מסוכנים?

לצרבת מספר תסמינים אופייניים. כאשר התסמינים מחמירים ונהיים תכופים יותר זה מעיד, כאמור, על מצב רפואי חמור יותר של ריפלוקס. התסמינים הנפוצים ביותר כוללים:

• תחושת כאב בוער בחזה – מופיעה לרוב לאחר האכילה ו/או בשעות הלילה.
• תחושת צריבה שלרוב ממוקדת במרכז החזה, מאחורי עצם החזה ולעתים אף מגיעה לאזור הצוואר ועד לפה – מוחמרת בזמן שכיבה מאוזנת או כיפוף של הגוף קדימה.
• ריח לא נעים מהפה.

כאמור, תסמינים אלה יכולים להיעלם מאליהם או בעזרה של תרופות ללא מרשם. אך ישנם מצבים בהם נדרשת פניה לטיפול רפואי:

• כאשר התסמינים מופיעים פעמיים או יותר בשבוע לאורך זמן.
• כאשר התסמינים נמשכים על אף שימוש בתרופות צרבת ללא מרשם.
• כאשר התסמינים גורמים לקושי בבליעת מזון.
• כאשר התסמינים גורמים לבחילות והקאות.
• כאשר התסמינים גורמים לאובדן משקל בשל מחסור במזון או ירידה בתיאבון.
• כאשר לתסמינים ה"רגילים" האלו מתווספים כאבים בזרוע או בלסת ו/או קשיי נשימה, זה כבר מעיד על מצב שעלול להיות מסוכן יותר וכבר עשוי להעיד על התקף לב, בייחוד באוטם של קיר הלב התחתון.

אי טיפול במצב מתמשך של צרבת עלול להוביל לשחיקה חומצית בשיניים העלול לגרום להמסה כימית מדורגת של השיניים ולפגוע במבנה שלהם.

הימנעות מקבלת טיפול בריפלוקס כאשר ישנה צריבה מתמשכת, עלולה להביא למצב של פגיעה בוושט באופן חמור. מצב זה יוביל לגירוי מתמיד של הוושט, להתפתחות דלקת בוושט הקרויה 'אסופגיטיס' Esophagitis) או להיצרות של הוושט המגבילה את יכולת צריכת המזון. במצב כזה, כשהגירוי החומצי מתמשך, תאי הוושט עלולים להינזק ולגרום לשינוי בדי.אן.איי שלהם ואף לחלוקה מוגברת, מה שיגרום לבסוף לסרטן הוושט.

בעקבות מחקר אמריקאי של חוקרים מאוניברסיטת בראון שפורסם ב- 2013 נמצא כי ריפלוקס מעלה ב-78% את הסיכוי לפתח סרטן הוושט, גם לאחר שמנטרלים גורמי סיכון אחרים לגידול סרטני, לרבות עישון ושתיית אלכוהול מוגברת.

אז איך יודעים שהצרבת הפכה לריפלוקס?

כשאנחנו כבר יודעים שאנחנו סובלים מצרבת, וזו מופיעה לעיתים קרובות יותר ומטרידה יותר ויותר, ואנחנו מתחילים לחשוד שהבעיה חמורה יותר, ישנן מספר בדיקות רפואיות שיאשרו את הימצאות הריפלוקס.

קודם כל – הסיפור שלנו, מה שנקרא בשפה הרפואית סיפור קליני של המטופל ובו מאבחנים את התסמינים האישיים, שהם בעלי תפקיד חשוב באבחון הן של צרבת והן של ריפלוקס.

אנדוסקופיה/ גסטרוסקופיה – שני כלים אבחוניים מדויקים ביותר, אך מערבים בדיקה חודרנית  ולא נעימה. רופאים מפנים לבדיקות אלו במצבים של תלונות חוזרות על קשיי בליעה, כאבי בליעה, דימומים ממערכת העיכול וירידה במשקל או צרבת שאינה מגיבה לטיפול תרופתי וחשד לסרטן הוושט.

• גסטרוסקופיה – בדיקה בה מחדירים צינור גמיש דרך הפה, תחת טשטוש או הרדמה מהירה, ובודקים את הוושט והקיבה. המצלמה שממוקמת בקצה הצינור מאפשר צילום של פנים הוושט וזיהוי חריגים.
• אנדוסקופיה – בדיקה בה לוקחים ביופסיה, כלומר בדיקת רקמה מהוושט ובוחנים אותה בבדיקה פתולוגית במעבדה. המטרה היא לשלול את האפשרות למחלה קשה של הוושט שהיא הגורם לתחושת הצרבת. בנוסף, כחצי מהסובלים מצרבת מאובחנים באנדוסקופיה עם שריטות בתוך הוושט הקרויות 'ארוזיות', אך אי המצאותן אינו מהווה אבחון שלילי של צרבת.

צילום חזה – אמנם מדובר בכלי אבחוני פחות שכיח בימינו, אך עם זאת עדיין משתמשים בצילומי רנטגן-חזה לאבחן צרבת, בעיקר כדי למצוא סיבוכים מסוימים או כשיש חשד למחלות מורכבות אחרות של הוושט.

ניטור החומציות בוושט – הבדיקה נעשית בעזרת קפסולה המצוידת במצלמה, אותה בולע המטופל כמו כדור רגיל. הקפסולה מעבירה שדרים לחיישן למשך 24 עד 72 שעות ומנטרת את רמות החומציות בוושט וכך ניתן לאבחן מצב של ריפלוקס. הקפסולה מופרשת מהגוף בצואה, ותוצאות הניטור מפוענחות כך שניתן לזהות מצבים של צרבת שעמידה לטיפול תרופתי או צרבת עם תסמינים לא אופייניים שבדרך כלל משויכים לחולי אסטמה עם חשד לצרבת.

תנועתיות הוושט – במצבים של תסמינים מתמשכים לצרבת, שאין להם ממצא קליני אחר, בוחנים את תנועתיות הוושט על ידי החדרה של צינור דק דרך האף הכולל משדר אל הוושט. הבדיקה אינה נעימה, מבוצעת תחת אלחוש מקומי ומסוגלת להבדיל בין צרבת וריפלוקס לבין סיבוכים אחרים בוושט הקשורים לתנועתיות.

האם צרבת וריפלוקס תמיד קשורים אחד לשני?

לא בהכרח. החשיפה של הוושט לתוכן הקיבה היא הגורם העיקרי להופעת צרבת, אך ישנן עוד שתי קבוצות של מחלות שכדאי לקחת בחשבון והן בעלות תסמינים דומים:

רגישות־יתר של הוושט הרחיקני – מדובר באנשים שסובלים מרגישות־יתר של המעטפת הפנימית של הוושט. כך למרות שהם סובלים מצרבת, הוושט שלהם נחשף לתוכן קיבה בכמות תקינה.

צרבת פונקציונלית – מדובר במי שסובלים מצרבת גם כאשר אין חשיפה פתולוגית של הוושט לתוכן הקיבה.

מה מגביר את הסיכון לצרבת?

ישנם מספר גורמים שמעלים את הסיכון להתפתחות צרבת או להחמרה בתסמינים, כגון:

בקע סרעפתי (hiatal hernia) –  כאשר נוצר בקע, כתוצאה מפגם מולד או מעלייה בלחץ חלל הבטן כתוצאה מעלייה במשקל, הבקע גורם לחדירה של תוכן מהקיבה לחלל החזה ולתחושת צרבת, שעלולה להחמיר ככל שהבקע גדול יותר. במצב כזה לרוב נדרש ניתוח לתיקון צינור הוושט ולהחזרה שלו למיקומו הטבעי.

לפי ד"ר מיכאל ליבס, מומחה לגסטרואנטרולוגיה במחוז חיפה של שירותי בריאות כללית, "השכיחות של בקע סרעפתי עולה עם הגיל ועשויה להגיע ל-10% עד 15% בגיל המבוגר. יש הרבה אנשים עם ריפלוקס כתוצאה מבקע, אם כי בקע כשלעצמו אינו מחייב התפתחות ריפלוקס".

הריון גם מגביר את הסיכון להופעת צרבת מכיוון שבמהלך ההריון גובר הלחץ התוך־בטני. בנוסף, נשים הרות מייצרות את הורמון הפרוגסטרון בכמות מוגברת והדבר גורם להרפיית מרבית השרירים, כולל הסוגר הוושטי התחתון.

לכן גם עודף משקל גורם להפעלת לחץ מוגבר על הקיבה ועל הסרעפת, מרפה את הסוגר הושטי שנמצא בתחתית הוושט ומונע את עליית מיצי הקיבה. בנוסף, עודף משקל יכול להוביל למצב של בקע סרעפתי.

תזונה – סוגים מסוימים של מזון ומשקאות משפיעים בדרכים שונות ויכולים להגביר את הסיכון לצרבת על ידי הגברת ייצור החומצה בקיבה והרפיית הסוגר הוושטי התחתון. ישנם מזונות שנמצאו כגורמים להתפתחות צרבת מתמשכת וריפלוקס, כגון: מזון חריף, בצל, פירות הדר, מוצרים המכילים עגבניות, מזונות שומניים ומטוגנים, מנטה, שוקולד, אלכוהול ומשקאות המכילים קפאין. בזמן התקף צרבת, גם טמפרטורה קיצונית של המזון, חם מידי או קר מידי, היא בעלת פוטנציאל להחרפת התסמינים. בנוסף, מחקרים מצאו כי הוספת מלח למזון מובילה לסיכון לצרבת. במחקר שנעשה בשבדיה מצאו החוקרים שהסיכון לריפלוקס גבוה ב-70% אצל מי שנוהגים להוסיף מלח למזון, בהשוואה לאלו שנמנעים.

עישון גם גורם להחלשת הסוגר הוושטי התחתון ובעל יכולת לגרות את מערכת העיכול, כמו גם חשיפה לעשן סיגריות. במחקר שנערך ב- 2004 נמצא שככל שכמות הסיגריות גבוהה יותר – כך הסיכון לצרבת עולה. בנוסף, הסיכון לפתח ריפלוקס אצל מי שמעשנים בקביעות חפיסת סיגריות ליום גבוה ב-70% בהשוואה למי שלא מעשנים כלל.

חלק מתופעות הלוואי של תרופות כוללות צרבת: לטיפול באסתמה, חוסמי תעלות סידן לטיפול ביתר לחץ דם, אנטיהיסטמינים לאלרגיות, משככי כאבים שונים, כדורי שינה ותרופות מסוימות נוגדות דיכאון.

מתח נפשי – מחקר אמריקאי מאוניברסיטת UCLA משנת 2004 מצא שתקופה של מתח קשה ולחצים שעולה על חצי שנה מעלה את הסיכון להחמרה בתסמינים של צרבת וריפלוקס.

למרות שהצרבת היא תופעה 'רגילה' שרוב בני האדם מכירים וחווים אותה, שלרוב גם נעלמת כלעומת שבאה, אין לזלזל בה או להקל בה ראש. ברגע שאנחנו מרגישים שהצרבת הופכת לאורחת קבע אצלנו, זה הזמן לגשת לייעוץ רפואי ולאבחן את הבעיה מקרוב.