קוליטיס כיבית היא אחת ממחלות המעי הדלקתיות, ששכיחותה עולה בשנים האחרונות ומתפתחת באופן זהה אצל נשים וגברים גם יחד. בעוד שמדובר במחלה כרונית שאינה ניתנת לריפוי, היא בהחלט ניתנת לזיהוי מוקדם וניתן לטפל בתסמינים שלה ביעילות. מה היא אותה דלקת, מה גורם להתפתחותה וכיצד ניתן לטפל בה? כל זאת במאמר שלפניכם.
קוליטיס כיבית, באנגלית Ulcerative Colitis, היא אחת ממחלות המעי הדלקתיות הכרוניות הפוגעת ברירית המעי הגס. בניגוד למחלת קרוהן שיכולה לפגוע בכל שכבות המעי ורציפותה אינה מחייבת, קוליטיס כיבית פוגעת רק במעי הגס, באופן רציף ובדרגות חומרה שונות. המחלה מתחילה תמיד מפי הטבעת, אך אורך הקטע הפגוע במעי הגס משתנה. ישנם מי שהמחלה תקיף רק את הרקטום, ישנם מי שהמחלה תפגע להם בכל אורך המעי הגס וישנם גם מצבי ביניים.
מהם הגורמים לקוליטיס כיבית?
הגורמים המדויקים להתפתחות של קוליטיס כיבית לא ידועים ואין עדיין מחקרים שיכולים להצביע באופן חד משמעי על הגורמים להתפרצותה. הנחת המומחים היא שהגורם הוא אוטואימוני, כלומר מערכת החיסון תוקפת את המעי הגס עצמו ויוצרת תגובה של מערכת החיסון נגד רירית מערכת העיכול. מרכיבים משפחתיים, נפשיים, תזונתיים או זיהומיים יכולים להוות את הטריגר שיצית את התפרצות המחלה בגוף.
במקרים רבים של קוליטיס כיבית נצפה כי זו מתפתחת לרוב אצל כמה אנשים בתוך אותה המשפחה, וכיוון שיהודים נוטים לחלות במחלה יותר מאחרים, מסיקים המומחים כי לנטייה גנטית יש מעורבות במחלה. בנוסף, חשיפה לגורמים סביבתיים, כמו חיידקים שמצטברים במערכת העיכול, מקדמים את התפרצות המחלה אצל מי שיש לו נטייה גנטית.
קוליטיס כיבית מתפתחת אצל פחות מרבע אחוז מהאוכלוסיה, שכיחה יותר באירופה וצפון אמריקה, אצל מי שחיים במדינות מתועשות בתוך אוכלוסיה עירונית, ולכן מומחים מעריכים שצריכה של מזון תעשייתי ומשומר מעלה את הסיכון להתפתחות המחלה. נתון מעניין נוסף שעולה הוא כי מעשנים ומי שעברו כריתת תוספתן, בעלי סיכויים פחותים לחלות במחלה, אך לא ברור למה.
התפרצות המחלה שכיחה בעיקר בצעירים בשנות ה- 20 או ה- 30 או במבוגרים בשנות ה- 60-70 לחייהם ומופיעה באופן שווה בין גברים ונשים.
מהם התסמינים של קוליטיס כיבית?
היקף הפגיעה וחומרתה של קוליטיס כיבית משתנה מאדם לאדם ומאופיינת בתקופות בהן המחלה פעילה יותר ותקופות בהן היא רגועה לגמרי. בין התסמינים שחווה החולה בזמן מחלה פעילה ניתן למצוא:
- שלשול, יכול להיות מלוּוה בהפרשת דם וריר.
- צורך תמידי להתרוקן.
- כאבי בטן, חום, חוסר תיאבון וירידה במשקל.
- דלקות מפרקים ופריחה בעור.
- אנמיה וחולשה שנגרמות מאובדן דם מהמעי.
במקרה של סיבוכי המחלה, אם מדובר בסיבוכים מקומיים במערכת העיכול או כאלה שמערבים חלקי גוף נוספים, ניתן למצוא תסמינים נוספים כגון:
- דימום רקטלי מפי הטבעת.
- דחף מתמשך ליציאות, כולל יציאות רכות ושלשולים שמובילים להתייבשות.
- כאבי בטן שכוללים נפיחות שמובילה לאשפוז ומעקב צמוד.
- היווצרות חורים בדופן המעי.
- היווצרות קרישי דם.
- במקרים נדירים – מחלת כבד.
- אוסטאופורוזיס
- דלקות עור, מפרקים ועיניים.
- במקרה שבו המעי מתרחב ולא מגיב ישנה סכנה לסרטן במעי הגס.
אפשר לחיות לצד הקוליטיס בשלום! לקבלת מידע על אפשרויות הטיפול השאירו פרטים ונחזור אליכם
איך מאבחנים קוליטיס כיבית?
מכיוון שהתסמינים של קוליטיס כיבית מופיעים גם במחלות אחרות, בדרך כלל ידרש שילוב של מספר בדיקות על מנת לאבחן את המחלה באופן מובהק:
- בדיקות מעבדה – תוצאות בדיקות המעבדה, אם כי לא יעידו על קיום המחלה, כן יתנו רמז להימצאותה. יש לקחת בחשבון שאם מדובר בפגיעה רק בקטע קצר של המעי הגס, הבדיקות יכולות להיות תקינות. רק במקרה של דרגת חומרה גבוהה יותר יופיעו חריגות בבדיקות. אלה יבדקו אנמיה בדם, מדדי דלקת מוגברים, אבחנה לזיהומים, דימום פנימי ורמות נמוכות של ויטמינים, ברזל, חלבון או מינרלים.
- בדיקות דימות אנדוסקופיות – כשהתסמינים נמשכים מעבר ל- 4 שבועות, ובמיוחד כשיש היסטוריה משפחתית של מחלות מעי דלקתיות, הצוות הרפואי המטפל יפנה לבדיקה אנדוסקופית על מנת לבצע הערכה של מצב רירית המעי הגס. דרך הסיב האופטי שמוחדר בבדיקות אלה למעי הגס ניתן לראות את המעי לכל אורכו ולאסוף דגימות מאיזורים שנראה שנפגעו מקוליטיס. בבדיקת דגימות אלה ניתן גם להבחין בין קוליטיס כיבית לדלקות אחרות של המעי.
- בדיקת קלפרוטקטין – בדיקת צואה המאפשרת לאבחן באופן מהיר ופשוט המצאות של דלקת, פעילה או במצב רגיעה, בגוף.
איך מטפלים בקוליטיס כיבית?
כאמור, קוליטיס כיבית הינה מחלה כרונית חסרת מרפא. היא מאופיינת בתקופות התלקחות ורגיעה כאשר מטרת הטיפול במחלה היא להאריך את תקופות הרגיעה, לשלוט בתסמינים ולחיות חיים אקטיביים, איכותיים ומהנים. הטיפול בקוליטיס כיבית כולל מגוון של תרופות ושינויים באורח החיים המותאמים לכל חולה תוך כדי התחשבות בחומרת המחלה ואופי התסמינים.
מכיוון שמטרת הטיפול אינה לטפל בקוליטיס, אלא לדכא את התסמינים ולהביא את הגוף לתקופות ארוכות של רגיעה, ישנה חשיבות גם לתזונה. במקרה של החמרת המחלה, מומלץ להפחית בסיבים, ולצרוך תוספי תזונה, בעיקר קלציום, ויטמין B12 וחומצה פולית, לפי הנחיות הצוות המטפל. רוב חולי קוליטיס כיבית מעבירים את חייהם בין מצבי רגיעה להתלקחות, ולכך מותאמים גם הטיפולים. לכן, ברגע שהגיעו לרגיעה, המטרה היא להישאר במצב זה ככל האפשר, על ידי המשך הטיפול המותאם ותחזוקה של הגוף, כמו גם באמצעות הקשבה עצמית ותשומת לב לכל בעיה.
הטיפול התרופתי כולל גלולות אספירין, סטרואידים, אנטיביוטיקות, תרופות ביולוגיות ותכשירים מדכאי מערכת החיסון. כמו כן, במקרה של סיבוכים רפואיים ישנה אפשרות להגיע לניתוח. אלה חלק מהטיפולים המקובלים להתמודדות עם קוליטיס כיבית:
- תרופות 5ASA – תרופות נוגדות דלקת שלא מדכאות את מערכת החיסון. תרופות אלו יעילות להרגעת התקף קוליטיס חריף ומקטינות את הסיכון להתלקחות המחלה והופעת התקפים נוספים. נוטלים אותן בשני אופנים: בכדור דרך הפה – אז התרופה מתפזרת בגוף כולו, או בנרות וחוקנים המוכנסים לפי הטבעת – אז התרופה מגיעה באופן מרוכז היישר למקום המחלה.
- סטרואידים – מבוססים על הורמון שמיוצר בגוף, אשר מדכאים את מערכת החיסון, ולכן מדובר בטיפול שמוגבל למספר שבועות עד 3 חודשים. הסטרואידים יעילים מאד במקרה של התקף חריף, אך פחות במניעה של התקפים חוזרים. יעילים מאד כתרופה אנטי דלקתית אך עלולים לגרום לתופעות לוואי כמו עלייה במשקל, שינויים בעור, שיעור יתר, בריחת סידן, עלייה בערכי לחץ הדם והסוכר, שינויים בראייה ודלדול עצם במקרה של שימוש ממושך.
- תרופות ממשפחת התיופורינים – יעילות מאד במניעת התקפים חוזרים. כוללות תרופות כגון: אימוראן, פורינטול ו־MP-6 המרסנות את פעולת התאים הלבנים ומגבילות את התחלקותם. שימוש בתרופות אלו מחייב מעקב מסודר אחר הופעת תופעות לוואי כמו ירידה בכמות התאים הלבנים, פגיעה בכבד או בלבלב.
- תרופות מדכאות מערכת חיסון – יעילות מאוד, אך מחייבות מעקב קבוע ובדיקות דם תכופות למניעת התפתחות של תופעות לוואי שכוללות פגיעה במוח העצם או בכבד. מטופלים בתרופות אלה חשופים יותר לזיהומים, לכן נמנעים מקרבת אנשים חולים ומקבלים חיסונים נגד שפעת ודלקת ריאות. בנוסף, התרופות מעלות קלות את הסיכון לגידול ממאיר, בעיקר מסוג לימפומה וסרטן עור שאינו מלנומה.
- תרופות ביולוגיות – תרופות המיוצרות בתהליך ביולוגי ולא כימי, אשר עשויות מחלבונים המתחברים לגורמי הדלקת ומנטרלים אותם. לכן, תרופות אלו יעילות מאוד ביצירת רגיעה במחלת קרוהן וקוליטיס כיבית. התרופות הביולוגיות מחלישות את מערכת החיסון ולכן יש להימנע מחשיפה לזיהומים בזמן נטילתן.
- ניתוחים – מכיוון שקוליטיס כיבית פוגעת במעי הגס, ניתוח במקרה של סיבוך המחלה יכלול כריתה של איבר זה. במהלך הניתוח, כדי להימנע מהתקנת סטומה המחברת בין חלל המעי לדופן הבטן ומאפשרת איסוף צואה לשקית, יותקן מעין כיס של מעי דק שמתחבר לפי הטבעת, כך שהיציאות ימשיכו להיות דרך פי הטבעת.
קוליטיס כיבית שאינה מטופלת עלולה לפתח סיבוכים ולגרום להתפתחות זיהומים שיחריפו את הדלקת עצמה. דלקת כרונית של המעי שנמשכת שנים עלולה להעלות שכיחות של סרטן המעי הגס ולכן חשוב להיות במעקב מתמיד.
קוליטיס כיבית אינה מחלה שיש להקל בה ראש, ויש לה יכולת להסתבך ולפגוע עמוקות באיכות החיים. יחד עם זאת, טיפול עקבי, מעקב צמוד והקפדה תזונתית, יאפשרו לתקופות ההתלקחות להתקצר, לתקופות הרגיעה להתארך, ולרוב החולים לנהל אורח חיים פעיל ובריא.