בולמיה היא אחת מהפרעות האכילה המאובחנות שאף נחשבת למחלה של ממש. מכיוון שבולמיה מתאפיינת באכילה כפייתית שלאחריה הקאות יזומות, מערכת העיכול היא הראשונה להיפגע. חשוב להבין מה בדיוק מהלך המחלה, איך היא פוגעת בגוף בכלל ובמערכת העיכול בפרט ומה ניתן לעשות בנושא. 

בולמיה נרבוזה (Bulimia nervosa), מתייחסת להפרעת אכילה המתאפיינת על ידי אכילת כמות גדולה של מזון שלאחריה מתקיימים הקאות ושלשולים באופן יזום. מטרתם לרוקן את מערכת העיכול ולהביא לירידה במשקל. במהלך התקפי הזלילה ישנה תחושה של חוסר שליטה על כמות ואופן האכילה, שבסיומה מגיע צורך "לטהר" את הגוף על ידי סילוק המזון באופן מיידי. הבולמיה מופיעה לרוב בגיל ההתבגרות, כאשר השיא בסביבות גיל 18. היא שכיחה בצורה ניכרת אצל בנות מאשר בנים ומתפתחת אצל כ- 3% מהאוכלוסיה. 

ישנה הנחה כי גם לגורמים גנטיים השלכה על הופעת הבולמיה, וכי הפרעות במערכות בגוף שאחראיות על בקרה של צריכת המזון קשורות לכך. עם זאת, לרוב מדובר בהפרעה פסיכולוגית ואידיאל תרבותי של דימוי גוף שגורמים לאותן צעירות לרצות לרדת במשקל בכל מחיר. ישנם גם מחקרים המצביעים על מי שסובלת מבולמיה כעל מי שאוכלת באופן כפייתי על מנת לברוח מרגשות ובעיות. כךלאחר סיום האכילה, מתוך תחושת אשם על חוסר השליטה ופחד לעלות במשקל, מנסה להוציא את המזון לפני שיספג בגוף. מכאן מגיעה תחושת ההיטהרות לאחר ניקוי הגוף והרגשת רוגע ושלווה שלרוב מלווה בחולשה ותחושת תבוסה. 

הטיפול בבולמיה אינו פשוט מכיוון שמלבד הגירעון הקלורי מתפתחים גם סיבוכים רפואיים שונים, שנובעים בעיקר מההקאות היזומות. ההשפעה היא על כלל מערכות הגוף, ואם אינה מטופלת בזמן, השלכות הבולמיה על הגוף ממשיכות גם שנים לאחר ההחלמה. 

הפרעות במערכת העיכול כתוצאה מבולמיה

מכיוון שהבולמיה מאופיינת על ידי הכנסה אינטנסיבית של מזון לגוף המלווה בהוצאתו המידית מהגוף באופן יזום ואגרסיבי, המערכת העיקרית שנפגעת באופן ישיר היא מערכת העיכול. רוב הבעיות הרפואיות הנגרמות מבולמיה מקורן באופן הריקון היזום של מערכת העיכול. כאשר ניתן לחלק אותן לשלוש עיקריות: הקאה יזומה, לקיחת משלשלים, ושימוש במשתנים.

חלל הפה – ההקאות המרובות גורמות ליובש בפה והפרשה אינטנסיבית של רוק ובכך מגדילות את בלוטות הרוק. הגדלת בלוטות הרוק גורמת לשינוי אסתטי ומכאיבה באופן שמגביל את התנועה. בנוסף, ניתן לצפות לכאבים בלוע ופגיעה בציפוי האמייל הפנימי של השיניים, שנגרמת כתוצאה מהחשיפה לתכולה החומצית של הקיבה בזמן ההקאה. 

רפלקס ההקאה – בגלל ריבוי ההקאות היזומות, הגוף מאבד את הרפלקס ההקאה הטבעי שלוכאשר הוא זקוק לכך. לרפלקס ההקאה חשיבות פיזיולוגית גבוהה ואובדנו יכול להביא לסיבוכים רפואיים שאף עלולים לסכן את החיים. 

שלשול, עצירות והפרעות ספיגה – התקפי האכילה האגרסיביים ואחריהן הקאות יזומות פוגעות בפעילות התקינה של מערכת העיכול וגורמים לשלשולים ועצירויות. בנוסף, נוצרת הפרעה בספיגת המזון שעלולה לגרום לשינויים לטווח ארוך ומהווה את האתגר העיקרי בהתמודדות עם בולמיה. מכיוון שחלק מחולות הבולמיה צורכות כמויות גדולות של משלשלים, הגוף נהיה תלוי בהם ונוצרת עצירות. 

וושט – ההקאות התכופות יוצרות מצב של חומציות יתר שמשפיעה על התפתחות של הפרעות בתפקוד התקין של הוושט. ישנו סיכון ניכר לקרעים ברירית הוושט שגורמים להקאה דמית וכמו גם להתפתחות ריפלוקס מהקיבה לוושט שגורם לצרבות ופגיעה ברירית הוושט. מכיוון שתפקיד הסוגר התחתון של הוושט להחזיק את תוכן הקיבה החומצי בקיבה, לאחר שזה נחלש, תוכן קיבה עולה למעלה אל הוושט, מה שעלול לגרום לשינויים ברירית הוושט ולהגיע אפילו להתמרה סרטנית.

כאבי בטן ונפיחות – חלק ניכר מהסובלות מבולמיה מתלוננות על כאבי בטן קשים ונפיחות.

תנועתיות המעי – פגיעה שנוצרת בתנועת המעי ופוגעת במערכת העיכול באופן ניכר עד כדי הרגשה של חסימת מעיים. מצב זה נגרם אצל הסובלות מבולמיה בשל הגירעון הקלורי וההקאות החוזרות.

בנוסף למערכת העיכול ישנן מערכות נוספות בגוף שנפגעות ממחלת הבולמיה וגורמות להתייבשות, מחזור לא סדיר, פגיעה בגדילה אצל נערות צעירות יותר, פגיעה בשכבת העור והופעת פריחה ואקנה, ואף אי סדירות בקצב הלב.