מצרבת שכיחה לריפלוקס כרוני שלא עוזב, מה קורה לנו בגוף כשהסוגר בוושט לא עושה את עבודתו כראוי? ריפלוקס קיבתי ושטי גורם בעיקר לאי נעימויות והפרעה למהלך החיים, אך בעזרת טיפול נכון אפשר לחיות איתו בשלום ולמנוע סיבוכים מיותרים. כל מה שרצית לדעת על התופעה המכונה ריפלוקס, תסמינים נפוצים, דרכי התמודדות ומה קורה כשמופיע ריפלוקס אצל תינוקות.
מה זה רפלוקס קיבתי ושטי?
ריפלוקס קיבתי-ושטי (Gastroesophageal Reflux Disease – GERD), או בקיצור ריפלוקס, מתאר מצב בו התוכן של הקיבה המכיל מיצי עיכול, מזון ונוזלים, זורם במעלה הוושט ועשוי להגיע עד לחלל הפה. ריפלוקס מתרחש כאשר ישנה הרפיה זמנית של הסוגר בין הקיבה לבין הוושט, הנקרא שוער.
השוער הוא שריר טבעתי בחלק התחתון של צינור הוושט, תפקידו להיפתח בזמן בליעה על מנת לתת לאוכל להגיע בצורה מסודרת לקיבה, ולהיסגר לאחר מכן כדי לאפשר למזון להישאר שם. כאשר יש הרפיה זמנית של השוער, מיצי קיבה עולים חזרה במעלה הוושט וגורמים להקאות, פליטות וצרבות.
חומרת הריפלוקס תלויה במידת הפגיעה התפקודית של השוער, בנוזלים הזורמים בחזרה אל תוך הוושט, ובמידת ההשפעה המנטרלת של הרוק. אנשים רבים, ובכללם גם נשים בהריון, סובלים מצרבת בגלל ריפלוקס. למרות שצרבת שחוזרת לעיתים קרובות עלולה להפוך לריפלוקס, לא תמיד שתי התופעות קשורות ויכול להיווצר מצב של ריפלוקס ללא צרבת.
ריפלוקס – למה השוער שלנו נחלש?
השוער, שהוא למעשה שריר, נרפה באופן טבעי מספר פעמים ביום במטרה לשחרר אוויר שבלענו יחד עם המזון. או בשפה יומיומית יותר – הרפיה לצורך שחרור גיהוק. אך ישנם מצבים בהם שוער הקיבה נחלש ונפער יותר פעמים, מאפשר לתוכן הקיבה לחזור ומביא לצרבת וריפלוקס. מצבים אלה קורים לרוב בשל אכילה של מזון שמן, מתובל, חריף או חמוץ ובעיקר לאחר ארוחה גדולה וכבדה. אך לפעמים ריפלוקס וצרבת מהווים תסמינים של בעיות בריאות מורכבות כגון בקע סרעפתי ואף התקף לב.
ריפלוקס עלול להתרחש גם על רקע של השמנה בטנית, כלומר משקל עודף גדול והריון, בשל הלחץ שמופעל על השוער. בנוסף, גם עישון, צריכת כמויות גדולות של אלכוהול ומוצרים המכילים קפאין, ושימוש בתרופות מסוימות עלולים להחליש את השוער ולהביא לריפלוקס. השפעתם של גורמים אלו גוברת כאשר תפקודו של סוגר הוושט לקוי מלכתחילה.
בין בקע סרעפתי לריפלוקס
בקע סרעפתי יכול לפגום ביעילותו של סוגר הוושט התחתון, הרי הוא השוער שלנו. באופן טבעי, הפתח בסרעפת דרכו עובר הוושט לוחץ על הוושט מבחוץ ומהווה חלק מהמנגנון שמטרתו למנוע החזר קיבתי-ושטי. בקע סרעפתי מחליש את הלחץ החיצוני על הוושט ומאפשר, למעשה, מעבר מוגבר של תוכן קיבה לוושט. הפתח בסרעפת מתפקד כשוער נוסף, סביב החלק התחתון של הוושט, וגורם להצטברות נוספת של חומצה ותכולת קיבה שעשויה לזרום בקלות בחזרה אל הוושט.במצב של חוסר יציבות של מערכת העיכול, שיעול, הקאה או מאמץ גופני פתאומי, עלול להעלות את הלחץ בחלל הבטן ולגרום לבקע סרעפתי. גם השמנת-יתר והריון נחשבים כזרזים להיווצרות בקע סרעפתי. לרוב, אין צורך בטיפול בבקע סרעפתי, אך כשעולה סכנה שהבקע יהפוך לכלוא, כלומר, יתפתל באופן המאיים לחסום את זרימת הדם, או כאשר לא ניתן לשלוט בדלקת הוושט, ניתן לבצע ניתוח כדי להקטין את גודל הבקע או כדי למנוע כליאה.
כאמור, מאחר שלעתים ריפלוקס עלול להעיד על בעיה רפואית מומלץ להיבדק, בעיקר אם התקפי הריפלוקס הופיעו באופן פתאומי, ממושך, קיצוני, ולאו דווקא לאחר האכילה. למרות שמדובר בתופעה נפוצה, אם תסמיני הריפלוקס חוזרים מספר פעמים ביום, לאורך שבועות וחודשים, עלולים להיגרם נזקים בריאותיים הכוללים צרידות, קושי וכאב בזמן הבליעה, כאבים בחזה וחדירה של רסיסי נוזלי קיבה חומציים לראות, שיכולים להביא לשיעול, התקפי אסתמה ונזקים לרירית הוושט.
בין צרבת לריפלוקס – מה הקשר?
ריפלוקס וצרבת הן תופעות שכיחות שרוב האוכלוסייה צפויה לסבול מהן בשלב זה או אחר של החיים. למרות שמדובר, לרוב, בתופעות שנעלמות כלעומת שבאו, לעיתים הן עלולות להעיד על בעיות בריאותיות. ריפלוקס שנמשך לאורך זמן עשוי לגרום לנזקים בוושט בשל ההשפעה החומצית של תוכן הקיבה. שינויים באורח החיים, ירידה במשקל, תוספי תזונה ותזונה נכונה מקלים ואף מונעים התקפי ריפלוקס.
צרבת, מעבר להיותה תופעה בפני עצמה, מהווה גם תסמין של ריפלוקס. התופעה מלווה בתחושה של צריבה פנימית מאחורי עצם החזה, שעולה לכיוון הצוואר והגרון. יש המדווחים גם על הרגשה של מזון החוזר אל תוך הפה ומשאיר טעם מר או חומצי. כאבי צרבת עשויים להימשך עד שעתיים ונוטים להחמיר לאחר האוכל. ניתן, לרוב, להקל על צרבת על-ידי עמידה או נטילת תרופה נגד חומציות המפנה את החומצה מהוושט לקיבה.
ישנן גם תרופות שעלולות לגרות את הוושט ולגרום לתחושת צרבת, כמו אנטיביוטיקה ממשפחת הטטרציקלינים, ביפוספונטים לטיפול באוסטאופורוזיס, תוספי ברזל, משככי כאבים ממשפחת ה־NSAIDS ותוספי אשלגן. תרופות אחרות מגבירות את תנועת החומצה אל הוושט וכוללות: תרופות אנטיכולינרגיות, תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת הטריציקלים, חוסמי תעלות סידן לטיפול בלחץ דם גבוה ובמחלות לב ותרופות ממשפחת הניטרטים לטיפול במחלות לב. לכן הסובלים מריפלוקס קיבתי־ושטי צריכים להתייעץ עם הצוות הרפואי באשר לתרופות שנוטלים.
ריפלוקס ניתן לטיפול - השאירו פרטים למידע על אפשרויות הטיפול
ריפלוקס תסמינים – לא על הצרבת לבדה
ריפלוקס, כאמור, מתאר מצב שבו תוכן הקיבה, המכילה חומצות ושאריות מזון, חוזר אל הוושט, לכן נוצרת צרבת באזור החזה והגרון. אך מעבר לצרבת ישנם תסמינים נוספים כגון: דלקת, שיעול ממושך, קושי בבליעה, כאבי אוזניים וצרידות, לחץ עז בחזה, טעם מר בפה, בחילות, גיהוקים, נפיחות וכאב בבטן העליונה.
התוכן הקיבתי שעולה חזרה בריפלוקס עשוי להזיק לוושט ולאיברים סמוכים כמו הריאות, הלוע והפה. מכיוון שהתסמינים של ריפלוקס אינם מוגבלים לוושט ישנו קושי לאבחן. ריפלוקס קיבתי וישטי משפיע על רמת החיים ויוצר מצבי לחץ סביב הרגלי האכילה והרצון לצאת מהבית מחשש להופעת התסמינים. הכאבים בחזה או בגרון, כמו גם שאר התסמינים, גורמים למועקה ומתח, ומפריעים לניהול אורח חיים סדיר ותקין.
ישנן דרכים להקלה על התסמינים של ריפלוקס והרגלים שכדאי לאמץ כגון: תזונה נכונה ומותאמת אישית, הימנעות ממזון שמן, מטוגן או חריף, משקאות חומציים ואלכוהוליים, הפחתה בעישון, ירידה במשקל במצב של השמנת יתר, הגבהת הראש בזמן השינה והימנעות מפעילות גופנית לאחר ארוחה.
ריפלוקס – איך מאבחנים?
ניתן לאבחן ריפלוקס על ידי הערכת התסמינים האופייניים והבלתי אופייניים של התופעה ובעזרת בדיקה גופנית. לרוב יספיקו 4 שאלות עם תשובות חיוביות לאבחון עצמי של ריפלוקס קיבתי ושטי:
1. האם ישנה תחושה מתגברת ולא נוחה מאחורי עצם החזה?
2. האם היא מלווה לרוב בתחושת שריפה בחזה?
3. האם שימוש בסותרי חומצה מקל?
4. האם התחושה חזרה על עצמה לפחות 4 ימים בשבוע האחרון?
אמצעי נוסף לאבחון ריפלוקס הוא מתן תרופות מסוג מעכבי משאבות המימן (PPI) – אם התרופות מרגיעות את התסמינים, כנראה שמדובר בריפלוקס. יחד עם זאת, מחקרים שיצאו לאחרונה טוענים ששיטה זו לוקה בחסר וייתכנו הקלות בתסמינים שלא בהכרח נובעות מהשימוש בתרופות. לכן, בהנחה שטופלתם בתרופות אלו מומלץ להפחית מידי פעם במינון, על מנת לבדוק אם ישנה השפעה על התסמינים של ריפלוקס.
במקרה שסובלים מתסמינים של ריפלוקס מחוץ לוושט, כמו כאבי חזה ושיעול, מומלץ להיוועץ בצוות רפואי מתחום אף-אוזן-גרון ולעשות צילום רנטגן מיוחד של הוושט, הקיבה והתריסריון. סדרת בדיקות אלו מספקת מעט מידע על הריפלוקס עצמו, אך מאפשרת לשלול אבחנות אחרות כגון כיב קיבה או כיב תריסריון.
הבדיקה העיקרית לאבחון ריפלוקס קיבתי ושטי היא אנדוסקופיה של מערכת העיכול העליונה. בדיקה המתבצעת בהרדמה חלקית וזריקת טשטוש ונמשכת כעשר דקות בה נעשה שימוש בסיב אופטי, המאפשר בחינה ישירה של רירית מערכת העיכול העליונה. עם זאת, הצוות הרפואי נוטה לבצע בדיקת אנדוסקופיה לזיהוי ריפלוקס קיבתי ושטי רק במקרים מיוחדים:
● אם הטיפול בתרופות מעכבות משאבות המימן לא הועיל.
● במקרה של תסמונת הוושט על שם בארט – כשתאי הוושט הופכים לתאי מעי בעקבות חשיפה ממושכת לחומצה שמקורה בקיבה.
● לפני ניתוח בחלק העליון של מערכת העיכול.
● במקרה של הופעת תסמינים חדשים במטופלים מבוגרים.
● אם סובלים במשך זמן רב מתסמינים קשים.
● במקרה של מטופלים בני 50 פלוס שחווים תסמינים לראשונה.
בדיקה נוספת נקראת ניטור ממושך של חומציות הוושט (Esophageal pHmetry), בה מנטרים את חומציות הוושט במשך 24 שעות. השימוש בבדיקה זו לאיבחון ריפלוקס נעשה במקרה שבו התסמינים אינם מובחנים או לקראת ניתוח.
בנוסף, ניתן לבצע גם 'בדיקת ברנשטיין', שבה מטפטפים חומצה חלשה דרך צינור הממוקם במחצית עומק הוושט. מטרת הבדיקה היא לאשר שהתסמינים אמנם נגרמים בשל חומציות בוושט. בנוסף, ניתן למדוד לחצים בוושט לזיהוי נקודות קריטיות של לחץ נמוך בשוער הוושטי התחתון, או לזיהוי הפרעות בהתכווצות שרירי הוושט.
איך מטפלים בריפלוקס קיבתי ושטי? יש תרופה לריפלוקס?
הטיפול בריפלוקס מבוסס בעיקר על תרופות ושינוי בתזונה ובאורח החיים. סותרי חומצה, הניתנים לרכישה ללא מרשם, לרוב יהוו 'עזרה ראשונה' להקלה על התסמינים. חשוב לקחת בחשבון כי שימוש ממושך בסותרי חומצה עלול לגרום לתופעות לוואי הכוללות שלשול, שינויים בחילוף הסידן בגוף והצטברות של מגנזיום שעלולה להיות מסוכנת במקרה של מחלת כליות. אם התסמינים ממשיכים במשך יותר משלושה שבועות של נטילת סותרי חומצה, יש להיוועץ בצוות הרפואי.
במקרה של ריפלוקס וצרבת כרוניים יעשה שימוש בתרופות המקטינות את רמות חומציות הקיבה ומכונות "חסמי H2". אלו פועלות כחוסם משאבת מימן. תרופות אלה פועלות על תעלות בתאי הקיבה ומונעות הפרשת חומצה לקיבה. בנוסף, יעשה מאמץ לחיזוק השוער הוושטי התחתון או זירוז תהליך ההתרוקנות של הקיבה, באמצעות תרופות פרו-קינטיות המשפיעות על ניעות החלק העליון של מערכת העיכול.
ריפלוקס – תזונה ותרופות סבתא להקלה על ריפלוקס
בנוסף לטיפול התרופתי, יש לבצע שינוי גם באורח החיים ובתזונה על מנת לטפל בריפלוקס. יש להימנע ממזונות ומשקאות הגורמים להרפיית השוער כגון: אלכוהול, קפאין, שוקולד, מנטה ומזון עתיר שומן. מומלץ גם להימנע מצריכת הדרים, עגבניות ואוכל חריף שמגרים את רירית הוושט הפצועה ומחמירים את התסמינים. ישנה חשיבות גם להקטנה של גודל הארוחה והקפדה על מרווח של שלוש שעות בין הארוחה האחרונה לשעת השינה. סיום האכילה שעתיים או שלוש לפני השינה מאפשר לרמת החומציות בקיבה לרדת, ולקיבה להתרוקן חלקית לפני ששוכבים לישון.
בנוסף, במקרה של השמנת יתר, כדאי לרדת במשקל, להימנע מבגדים הדוקים ולהפסיק לעשן. ניתן גם להפחית את תסמין הצרבת על-ידי הגבהת הראש בזמן השינה לגובה של 20 ס"מ מעל גובה הגוף.
בנוסף, מומלץ לצרוך אנזימי עיכול המסייעים בספיגת רכיבי המזון ובהפחתת הפרעות העיכול כגון גזים וריפלוקס.
בנוסף מומלץ לקחת פרוביוטיקה העשויה לשפר את תפקוד מערכת העיכול ולסייע במניעה של ריפלוקס וצרבת.
שקדים, מעט חלב, יוגורט, חליטות צמחים כגון לואיזה ונענע, נחשבים לתרופות סבתא לריפלוקס המקלים על תחושת הצרבת.
האם ריפלוקס יכול להסתבך?
ריפלוקס קיבתי ושטי עלול לגרום לסיבוכים קשים. מגע רב מדי בין הוושט לחומצות הקיבה עלול להתפתח לדלקת הוושט, שבה עלולים להיגרם דימום ושטי או כיבים ושטיים. בנוסף, בשל ההצטלקות הכרונית עשויה להיווצר היצרות של הוושט. ישנם מקרים שמתפתח 'וושט על שם בארט' – סיבוך שבו גרם נזק חמור לציפוי הוושט שנחשב סימן טרום-ממאיר לגבי סרטן הוושט.
יחד עם זאת, ריפלוקס קיבתי ושטי, על אף שעשוי להגביל את הפעילות בחיי היומיום, רק במקרים נדירים בלבד מסתבך לכדי סכנת חיים. לרוב, הבנת הגורמים ומניעתם מספיקה להקלה על התסמינים של הריפלוקס. אך חשוב שלא להזניח את הטיפול בריפלוקס כדי להימנע מכיבים, דלקות והיצרויות בוושט.
חשוב מאד לשים לב לשלטי האזהרה של הריפלוקס הדורשים פנייה מיידית לייעוץ רפואי, ביניהם: ירידה לא רצונית במשקל, כאבים וקשיים בבליעה, הקאות ממושכות, דימום בהקאה או בצואה, אנמיה ותלונות על כאב באזור הבטן העליונה.
האם ריפלוקס יכול להוביל לניתוח?
לעיתים רחוקות מאד ריפלוקס קיבתי ושטי מחמיר עד כדי כך שנדרשת התערבות כירורגית. אז ניתן לבצע ניתוח המכונה 'פונדופלקציה' שמגביר את הלחץ בחלק התחתון של הוושט, מתקן בקע סרעפתי אם קיים ומחזק את אזור השוער באמצעות כריכת חלק מהקיבה סביב הוושט הרחיקני. ניתוח הוא ללא ספק המוצא האחרון במקרים קיצוניים שבהם:
● עולה קושי ליטול תרופות באופן קבוע.
● קיים חוסר רצון לקחת תרופות באופן קבוע.
● הטיפול התרופתי מגיב חלקית או לא מגיב בכלל.
● הופעת סיבוכים של ריפלוקס קיבתי־ושטי.
טיפול בריפלוקס באמצעות הרפואה הסינית
רבים מהסובלים מריפלוקס שנוטלים תרופות לא יחוו הטבה משמעותית ואף ימשיכו לסבול מהתסמינים באופן חלקי או מלא. חלק מהטיפולים משלבים שיטות מעולם הרפואה הסינית, המצליחים להביא לשיפור והקלה בתסמינים של ריפלוקס. הדיקור הסיני עובד על חיזוק ואיזון מערכות בגוף ומביא להקלה בצרבת. ישנם צמחי מרפא סיניים בעלי השפעה נוגדת חומצה ואנטי דלקתית, בדגש על שינוי תזונתי, שמקלים מאד על תסמיני הריפלוקס.
שילוב של תרופות וטיפול טבעי מאפשר שיפור משמעותי באיכות החיים, הרגעת תחושת הבעירה והשריפה המתלוות לצרבת ושיקום ריריות מערכת העיכול.
ריפלוקס תינוקות
בגופם של תינוקות, הסוגרים בין הקיבה לבין הוושט לא מפותחים מספיק ולא חזקים מספיק, לכן ריפלוקס קיבתי ושטי שכיח יותר ונחשב לתופעה נורמלית. ריפלוקס תינוקות נפוץ בעיקר עד גיל שנה וחצי, כאשר כ-70% מהתינוקות יפלטו לפחות פעם אחת עד גיל ארבעה חודשים. עם החודשים שמתקדמים, התינוקות גדלים ומתחילים לקבל מזון מוצק מה שיגרום לחיזוק הסוגרים ולהיעלמות הריפלוקס.
אצל תינוקות, אין תסמין אחד ספציפי המאפשר לאבחן ריפלוקס. התסמינים כוללים מגוון של התנהגויות האופייניות לתינוקות ללא קשר לריפלוקס, כגון: אי שקט, בכי לאחר שעות הארוחה, הקשתה של גב וראש התינוק אחורנית, התפתלויות חוזרות ונשנות סביב שעת הארוחה, פליטה או הקאה.
ריפלוקס תינוקות כן עלול להביא לסיבוכים אפשריים, אך מדובר במצב נדיר. אפשר שתהיה ירידה במשקל, הפרעה התפתחותית, דלקת ברירית הוושט, תסמונת דמוית אסטמה, היצרות בוושט, הפרעות נוירולוגיות והפסקות נשימה חסימתיות.
טיפול בריפלוקס תינוקות נעשה על ידי האכלת התינוק בזווית של 30 מעלות והחזקתו באותו האופן גם לאחר סיום הארוחה. בנוסף, הגבהת ראש המיטה, הסמכת מזון התינוקות לדייסה והאכלה במנות קטנות יותר ולעיתים תכופות יותר יכולות לעזור להקל על תסמינים של ריפלוקס תינוקות. במידה ושיטות אלו לא עוזרות, יש לפנות מיידית לייעוץ רפואי.
